|
מדינת ישראל יצאה מדרום לבנון בשנת 2000. לאחר עשרות שנים של מלחמות אזרחים עקובת
מדם ומלאות הרס החל העם הלבנוני לשקם את מדינתו הדוויה. בשנה שעברה יצאו מאות אלפי
לבנונים לרחובות בדרישה לגרש את הכוחות הסוריים השולטים במדינה. לסוריה, אשר שלטה
וניצלה במשך שנים רבות את לבנון, לא נותרה ברירה והיא הפחיתה באופן משמעותי את
הנוכחות שלה בלבנון.
לעומת אווירת השינוי החיובי במדינה נותר בדרום לבנון ארגון החיזבאללה הקיצוני
והחמוש. מהות קיומו המרכזית של הארגון היא קידום הרעיון הפונדמנטליסטי –אסלמי
בלבנון. החיזבאללה ניצל את המאבק בישראל על מנת לעצב אג'נדה ולגייס תמיכה ואהדה
ברחוב הערבי. מרגע שישראל פינתה את לבנון היה הארגון צריך להתפרק מנשקו ולהיטמע
באוכלוסיה האזרחית ככוח פוליטי בלתי חמוש, אך החיזבאללה הינו גוף קיצוני ואלים אשר
פועל לקידום אידיאולוגיה קיצונית באמצעות ליבוי הסכסוך במזרח התיכון בין ישראל
למדינות ערב. בדומה לתיאוריה של "קול אחד" פועל המיעוט קיצוני, אשר נשען על תמיכה
עממית מסויגת, על מנת לאשש את הרלבנטיות שלו, באמצעות פרובוקציות מתוכננות.
ארגון החיזבאללה משתמש בתושבי לבנון כבני ערובה לקידום המטרות שלו למרות שרוב
האוכלוסייה רוצה בכל מאודה לחזור לחיים בטוחים ונורמאלים.
מדינת ישראל יצאה למלחמה כנגד החיזבאללה על מנת לפגוע בארגון המיליטנטי אשר תקף את
שטחה וחייליה ללא הצדקה. קיימת חשיבות רבה מאד למאבק נחוש ואמיתי בכל הגורמים
הקיצוניים המלבים טרור ושנאה באזור. הצלחתם של אלה מזינה את התקוות של כל הקיצונים
במזרח התיכון, ומעלה את קרנם, ומן הצד השני מביאה לירידה משמעותית במעמדם של
הגורמים המתונים השואפים להגיע להסדרים מדיניים שיבטיחו בטחון ויציבות לכל עמי
האזור.
|